<h1>ראב"ן שו"ת בסוף הספר</h1>
<h2>דף ו.</h2>
והא דאמרי' בראש סוכה חציצין הלכה למשה מסיני, ומקשי' דאורייתא הוא דכתב ורחץ את בשרו וכו', ומשני כי איצטריך הילכתא לשערו (וכי) [וכ]דרב הונא דאמר נימא אחת קשורה חוצצת וכו', ומקשי' שערו נמי דאורייתא דכתב את בשרו הטפל לבשרו, ומשני אלא כי איצטריכא הילכתא לכדר' יצחק [דאמר] דבר תורה רובו המקפיד וכו' וגזרו על מיעוטו המקפיד וכו'. ומקשי' והא אמרו דנימא אחת קשורה דאורייתא הוא דהיינו מיעוטו (והכי) [והכא] קאמרי וגזרו על מיעוטו. ופירשתי כל הסוגיא (וכו') נימא אחת קשורה לבדה חוצצת דמיהדק ולא עייל מיא שלשה קשורים יחד אין חוצצין דלא מיהדקי ועיילו מיא וליכא (חוצצין) [חציצה], ומקשי' שערו דאורייתא הוא את הטפל לבשרו דהיינו שערו בעי ביאת מים דכיון דנימא אחת מהדק וליכא ביאת מים ואת אמרת הילכתא היא, ומשני כי איצטריכא הילכתא לכדר' יצחק כלומר (אלא) ודאי קרא דמרבי שער לחציצין משמע בין נימא אחת בין נימות הרבה קשורין אחד אחד (דמי) דמיהדקי דהוי חציצה דהביאת מים בעינן לשיער ואתאי הילכתא לפרושי קרא לאשמעינן דלא בנימא אחת קשורה ולא בנימין הרבה קשורין כל אחד לבד הוי חציצה [אלא] עד שיהא רוב שערות קשורין כל אחד לבדו (ומעיד עליהן) [שעתיד בעליהן] להתירן וכיון דבעי להתירן הוי חציצה (דהם) [דהא] לא עייל מיא בשיער במקום שעתיד להיתגלות ושאין מקפיד עליו להתירו אינו חוצץ שהרי לא יתגלה לעולם ובכל דמיתגלי (עלי) [עיילי] מיא וכדר' יצחק דאמר דבר תורה כלומר חציצת שיער דקרא כך הוא הלכה למשה מסיני דרובו ומקפיד עליו (אינו) חוצץ (וכדמפרש') [וכדפרשנו] אבל מיעוט שער וכ"ש נימא אחת אפילו מקפיד אינו חוצץ דסוף סוף לא יתירם כיון דרוב שערותיו לאו קשו[רין] (ומניחא) [ומניחם] כך, וגזרו חכמים רובן שאינו מקפיד שיהא חוצץ משום רובו המקפיד דבר תורה דרוב ברוב מיחלף ואי אמרינן דרוב אינו מקפיד אינו חוצץ אמרינן נמי ברוב המקפיד דאינו חוצץ וחכמים עשו סייג לתורה ועל מיעוטו המקפיד שיהא חוצץ משום רובו המקפיד דהקפדה בהקפדה מיחלפא, ורב הונא דאמר נימא אחת קשורה חוצץ(ין) במקפיד קאמר ומדרבנן כל שכן נימין הרבה ולא בא רב הונא לאשמעינן אלא דשלש קשורות יחד דאינו חוצץ ושתים דספיקא היא אי חייצי אי לא וספיקא דרבנן הוא.
<h2>דף כב:</h2>
הא דאמרינן בפרק שיני דסוכה [כ"ב:] אמרינן ושצילתה מרובה מחמתה כשירה הא כי הדדי פסולה ורמינהו ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשירה ומשני לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה, כלומר מלמטה על הארץ כי הדדי החמה וצל כשירה, אם מלמעלה (מסכך) [בסכך] החמה (והכל) [והצל] שוין פסולה מפני שעל הארץ תהיה חמה מרובה מצל כדאמר רב פפא כזוזא מלעיל כאיסתרא מתחת. ומקשין כיון דלמעלה חמה הוי עומד (כעומד) כפרוץ ותהא כשירה, דהא ר' פפא גופא אית ליה בעירובין [ט"ו:] פרוץ כעומד מותר. ונראה לי ודאי פרוץ כעומד אית ליה לרב פפא [דמותר] והכא לאו משום פרוץ כעומד היא פסולה אלא משום למטה על הארץ חמה מרובה מצל (ואם בענן) [ואנן בעינן] סוכה לצל וליכא. [עוד מקשין] והרי משל רב פפא צילתה מרובה מחמתה דקאמר רב פפא כזוזא לעיל כאיסתירא מלתחת ואיסתירא הוא חצי זוזא כדאמר בכתובות [ס"ד.] מאי טרפעיקין (ד)איסתירא דהוא פלגא דזוזא נמצא מקום החמה למטה צר ופחות מן הפרוץ של מעלה. ונראה לי וודאי איסתירא הוא חצי (זה) [זוז] צורי שהוא ק' פרוטה (כדא מאיסתירא) [כדאמר בב"ב [ק"ה:] איסתירא] מאה מעי והוא סלע מדינה שהוא חצי זוז צורי וזוזא (וקא') [דקאמר] רב פפא זוז מדינה שהוא רובע סלע מדינה שהוא רובע של (איסורא) [איסתירא].
<h2>דף לד.</h2>
חולין [נ':]. על עובי בית הכוסות ששאל אדוני והקשה משני צדדין טריפה מה חידוש. נראה בעינינו דמשום רישא נקטה והכי פירושא מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה שנמצא המחט לצד הריעי שאם נמצא לצד החלל אמרינן דרך הוושט באת ונקבה הוושט ונטרפת מחמת נקובת הוושט כדמוכחא שמעתא גבי חיתוכא דכבדא [שם מ"ח:] דפריך עליה מאי שנא ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות, ואע"ג דשאר בית הכוסות (שאינן) [שאין] בעביו [כל כך] כבר היה נקב לחוץ בנקב כזה [אפי"ה כשר] ואפי' עור החיצון מגין כדאמר [שם מ"ט:] דחלב טהור סותם כמו כן זה העור היה סותם ולא הוי האי כחיטי דכרכשא דלא סתמי אם ניקבה הכרכשא [שם], אבל משני צדדין טריפה דהוי כשאר בית הכוסות שאין בו עובי דבעינן ביה ניקבו לחוץ ופירוש דצד אחד כלומר דופן אחד. ואם באת למצוא חידוש בשני צדדין, יש לך לפרש אע"ג דהוא סמוך להמסס והיה לנו לומר כי אותו הסמוך להמסס יעמידנו המסס ונחשביה כניקבו זה לתוך זה, וניקבו לחוץ דמתני' שלא במקום עובי קאי שהרי במשנה לא הוזכר עובי והכי אמרינן גבי חלחולת שניקבה וירכיים מעמידת אותה כשירה, קמ"ל דבשני צדדין טריפה דאין המסס מעמידו. ומה שפירש [זקיני] בסוכה [ל"ד.] ובמס' שבת [ל"ו.], לפום ריהטיה פירש הכי ומתוך דוחקו והכי פירושא דשבת ודסוכה הובלילא (ניכסי ניכסי) [בי כסי בי כסי] הובלילא נפקא מינה לעובי בית הכוסות פירוש שלא יטעה אדם לומר צד אחד ושני צדדין בהמסס כדאמרינן בבית הכוסות דבית הכוסות מצד אחד כשירה ובהמסס מצד אחד טריפה והיכי דמי כגון אצל הכפולות שבו שיש בו כמה עורות שאפילו אצל העורות אם ניקב החיצון לצד החלל מעבר אל עבר טריפה ואם לא שגילה לנו אביי שנשתנו שמותן היה הטבח ההדיוט השונה משנתו דמצד אחד כשירה בהמסס והי' מכשיר בהמסס אם ניקב עור החיצון בלא עור הפנימי שאצלו במקום דיבוק העורות והי' סבור שהוא העובי כי היכי דתנינן מחט שנמצא בעובי (ההמסס) [בית הכוסות] ומדקרי ליה עובי דהוא סמכא מכלל דאית ביה קלישתא. ואם תאמר וכי טעות כזה יטעה אדם, נראה לנו שזה הוקשה לנו ולרבינו שלמה וזו אינה פירכא דכי יש לך טעות גדולה משיפורא וחצוצרתא שאם לא הודיענו היינו מכשירים חצוצרות לראש השנה (והיינו) [והלא] לזיכרון עקידה היא וכמה משניות דפליגי בין בשל פרה לשל יעל הזכרים כפופים ושופרות היובלים כתוב, אלא יש לומר שכל אותם דברים דאישתנו לכל מסורים ונגעו בהן ההדיוטות אילמלא שהכריזו והודיעו רבותינו דאשתני שמהתייהו היו טועים, והאמת כדבר אדונינו הוא דכל נקב מפולש הוא ולחוץ משמע מעבר אל עבר כמו שפירש רבינו שלמה במס' חולין.
